האחריות הציבורית במבחן הזמן: מחיר העיכוב וערך המהירות

צו תשפו

שבת הגדול

רפאל רוזנר

האחריות הציבורית במבחן הזמן: מחיר העיכוב וערך המהירות

בספר ויקרא (פרק ו, א-ב) נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". רש"י מפרש על אתר, על פי תורת כוהנים (ספרא צו, פרשתא א, א; קידושין כ"ט ע"א), כי "צַו אֶת אַהֲרֹן – אֵין צַו אֶלָּא לְשּׁוֹן זֵרוּז, מִיָּד וּלְדוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס". המילה "צו" נועדה אפוא לדרבן לביצוע מיידי וקבוע, במיוחד במשימות הכרוכות בהוצאות כספיות או בהפסד כלכלי, ללמדנו שהכהן נדרש לפעול במהירות כדי למנוע נזק כלכלי מהמקריב.

על הפסוק בספר שמות (יח, כא) המתאר את בחירת ההנהגה: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע", כותב הרמב"ן" :הנה יקרא איש חיל במשפטים – החכם הזריז והישר; ובמלחמה – הגבור הזריז היודע מערכות המלחמה; ותקרא גם כן האשה אשת חיל בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית ."מכאן שתואר ה"חיל" ניתן לאדם המשלב חוכמה מקצועית עם זריזות ויעילות בביצוע תפקידו. בדומה לכך, הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו "העמק דבר" מסביר כי שמו של נהר החידקל רומז צורת הנהגת הציבור:"חד וקל – היינו מחודד וזריז", שכן רק אדם חכם וזריז מסוגל לעמוד במשימה זו. הבחירה בנהר החידקל אינה מקרית. נהר הוא גוף מים שנמצא בתנועה מתמדת, הוא חותר קדימה בעוצמה אך גם יודע לעקוף מכשולים. כך בדיוק רואה הנצי"ב את המנהיג האידיאלי – כוח חי וזורם שמשלב חוכמה ("חד") עם ביצועיסטיות ("קל").

באותו עניין הרב אליעזר ב"ר יצחק פאפו (1786–1827), בעל ספר "פלא יועץ", מדגיש בערך 'ממונה' כי על שליח הציבור להקדיש את כל מרצו לתפקידו: "ממונה על הצבור צריך שיפקח עיניו על עסקי צבור בכל לבבו ובכל נפשו... וצריך שיהא זריז ומהיר במלאכתו מלאכת שמים". תפיסה זו נתמכת בספר החינוך (מצווה רסה), ורבי מנחם המאירי (1249 - 1316) בפירושו לתלמוד "בית הבחירה" (הוריות י א)  מבהיר כי על הממונה לזכור שאינו אלא "עבד ממונה לראות בעסקי העם". אחריות זו אינה סובלת היסח הדעת, כפי שכותב הרב אליעזר יהודה וולדנברג (1915 – 2006) בספרו"הלכות מדינה", וחומרת העיכוב מודגשת במשנה הקובעת כי "חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה": (משנה מסכת אבות פרק ה ט) כלומר מלחמות ואלימות באות לעולם בגלל עיכוב של פסק דין (כשמושכים זמן וגורמים סבל לצדדים), בגלל עיוות של הצדק, ובגלל מי שפוסק הלכות או מלמד דת בצורה שגויה ומטעה. בהתאם לכך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט יז, יא) כי על הדיין לפסוק את הדין מיד לאחר שהתברר לו.

תביעה זו לזריזות ולמסירות מוחלטת של איש הציבור, המופיעה במקורות ההלכה והמחשבה היהודית, מקבלת ביטוי מעשי ונוקב גם ברגעי הכרעה היסטוריים מודרניים, כפי שניתן לראות בדבריו של המנהיג שנרתם להצלת עמו בשעת מבחן.

בנאום שנשא וינסטון צ'רצ'יל בפני בית הנבחרים הבריטי במאי 1940, הוא הצהיר: "אנו נתונים בפעולה בחזיתות רבות... לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע. ניצב בפנינו מבחן מהסוג הקשה ביותר. עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל. אתם שואלים, מהי מדיניותנו? אשיב לכם: היא להילחם בים, ביבשה ובאוויר, בכל כוחנו ובכל העוצמה שהאל יכול להעניק לנו... מטרתנו היא ניצחון; ניצחון בכל מחיר... שכן ללא ניצחון, אין הישרדות".

לצד הזריזות, על המנהיג לשמור על יושרה מוחלטת, שכן אסור לו לשקר או למעול באמון הציבור. כפי שכתוב בספר משלי( טז, י) "קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו", וכן מזהיר שלמה המלך (משלי כט, יב) "מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר – כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים".פסוק זה מלמד שהשקר של המנהיג משחית את המערכת כולה; ברגע שהוא נותן פתח לכזב, כל סביבתו הופכת לרשעה.

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח (אם אפשר)