Woman Alone in Forest

התמודדות עם דיכאון

הדיכאון - הפרעה במצב הרוח

הדיכאון מוגדר כירידה במצב הרוח. מצב זה אינו קבוע במהותו (קיים דיכאון כרוני שהוא קבוע, אבל ניתן להנמיך את עצמתו) והוא יכול להשתנות.

 

הסימנים לדיכאון יכולים לבוא לידי ביטוי במישור הרגשי בעיקר, במישור הפיזי וגם במישור התפיסתי-מחשבתי (קוגניטיבי). במישור הרגשי עצבות היא הרגש הדומיננטי, אבל גם ייאוש, מצבי רוח קיצוניים, תחושת ריקנות, תחושת חוסר אונים וחוסר תקווה. במישור הפיזי זה יכול להתבטא בצורת שינוי במשקל הגוף (השמנה/הרזיה), בהרגלי האכילה, בהרגלי השינה (יותר מדי או פחות מדי), ובתחושת עייפות כללית וחוסר אנרגיה.

הדיכאון: הפרעה במצב רוח

אור הבוקר העיר אותה. היא לא רצתה לקום, רק להישאר בתוך הבועה של הסדינים המגנים עליה. אחרי דקות ארוכות ומתישות, הצליחה להתיישב על מיטתה עם הרגשה כבדה בלב. פתאום זיהתה את הפתק שכתבה לפני השינה ועליו רשומות המשימות שעליה לבצע היום: ללכת לבנק, לעשות קניות בסופר ולחפש עבודה. מרוב עומס החלה לבכות, הייאוש אחז בה, היא רצתה רק להתכווץ בתוך המצעים. היא חשבה שאין לה שום עתיד כי היא לא שווה הרבה, כי היא לא מסוגלת להתגבר, כי היא אבודה. "למה לחיות" אמרה לעצמה, "שום דבר לא מושך ולא מעניין".

 

כך תיארה א׳, אישה צעירה בתחילת שנות השלושים שלה, את מה שהפסיכיאטריה מגדירה כדיכאון (בלועזית - דפרסיה). הדיכאון מתואר בספרות המקצועית כירידה מתמשכת במצב הרוח, בתפקוד בקשר עם הסביבה וביכולת האנרגטית של האדם, והיא מלווה בעצבות ובייאוש. התופעה מוכרת מתקופות קדומות ביותר. היא נקראת במקורות "מרה שחורה", שמה של אחת מארבע הליחות (ארבע מרות). תיאורית המרות עומדת בבסיס התפיסה הרפואית של הרופאים היווניים היפוקרטס מקוס וקלואדיוס גלנוס. מרה שחורה מיוחסת לאיבר הטחול, לסתיו, לאדמה, לטיפוס מלנכולי עם נטיות דיכאוניות, מוטרד ומתקשה לישון שינה טובה.

 

הפסיכואנליזה ראתה בדיכאון תהליך של אבלות שלא כל כך מתממש. באבלות לא מדובר רק במוות של אדם, אלא גם בשינוי מצב כשהאדם אינו מקבל שינוי זה.

בדורנו יותר ויותר אנשים סובלים מדיכאון ורק 40% מגיבים לתרופות.

נמשיך עם סיפורה של א׳, שהלכה להיבדק אצל פסיכיאטר. הוא המליץ לה על תרופות נוגדות דיכאון (לעיתים אין מנוס מלקחת תרופות). אולם א׳ החליטה שלפני הכדורים היא תנסה קודם כל ללכת לטיפול. משום מה התגלגלה ממטפל למטפל ללא הצלחה רבה עד שפנתה ל"סמלים" וכך פגשתי אותה. הדבר הראשון שאמרתי לה הוא שאני לא מרפא אלא משפר את איכות החיים, ושאם השיפור יביא לריפוי - זה יהיה נפלא. הסמיואנליזה עובדת באופן הדרגתי. הגוף והנפש שלנו אינם אוהבים את ה״אינסטנט״ אלא רגישים יותר לתהליכים ממושכים.

 

הדיכאון מוגדר כירידה במצב רוח, כלומר מדובר בנסיבות מסוימות שיכולות להשתנות. המצב אינו קבוע במהותו (קיים דיכאון כרוני שהוא קבוע, אבל ניתן להנמיך את עצמתו) ויכול להשתנות.

מבחינת הסמיואנליזה, התסמינים (סימפטומים) של הדיכאון מהווים מסר עבור האדם הסובל מהם. כל מה שאנו חשים בגוף ובנפש מהווה נורה מהבהבת עבורנו ועלינו לנסות להבין את השפה הזו. הדיכאון הוא סוג של שפה.

כש-א׳ התקשתה לקום בבוקר או כשהסתגרה בבין ארבע הקירות בדירתה, מה היא בעצם אמרה לעצמה? לכאורה, היא הייתה כל כך נגעלת מתגובותיה שלא יכלה לחשוב שמדובר במסר שעליה לפענח. בספר ״צופן דה וינצ'י״ הגיבורים מנסים לפענח חידות חיצוניות. א׳ הייתה עסוקה בלחפש את הצופן של עצמה, בפיענוח המסרים של הדיכאון שלה. כדי להשיג את המידע הזה א׳ הייתה צריכה להתבונן ב"קוד הסמלי האישי שלה" וב"מערך של סמלים" (רצף של סמלים הפועלים כשרשרת) המזיק למצב רוח שלה.

כיוון שהמושג דיכאון כולל הפרעות מגוונות הדומות אך שונות במידת מה אחת מהשנייה, לאחר מספר שיחות גילתה א׳ שהמיטה שלא רצתה לעזוב אותה מפצה אותה על חסר גדול מאוד בחייה: הרגש. ביטויים של רגש היו חסרים לה מילדות כי גדלה במשפחה שלא ידעה להעניק את אותם חיבוקים, ליטופים ונשיקות הכל-כך נחוצים להתפתחות האדם.

סיבות רבות יכולות להביא את האדם לדיכאון בגיל זה או אחר - חסר רגשי, אובדן, טראומה ועוד. לפי הסמיואנליזה, זיהוי הבעיה מהווה רק שלב להשגת הפתרון. מעבר לתובנה זו, האדם הדיכאוני צריך לעבור תהליך של הפנמה. התהליך הזה מתחולל כשהמלווה (הסמיואנליסט) נותן תמיכה מילולית חיובית למוביל (מבקש העזרה).

המלווה תופס את עמדת המחנך (המקנה דרכי חשיבה ופותח משהו חדש), כלומר הוא פותח ערוצי הסתכלות על העולם שהיו סתומים עד כה בפני המוביל. לגבי א׳ היה חשוב שתבין שהמיטה לא מחליפה את ההורים אלא היא כלי חיוני המאפשר לישון ולאגור כוח וממנה קמים בבוקר כדי לתפקד. א׳ למדה להתמודד עם משימות החיים באופן הדרגתי, לקבוע סדרי עדיפויות וליהנות ממה שהספיקה מבלי להתאכזב על מה שלא נעשה. המיתוס האישי (הסיפור שהאדם מספר על עצמו) של א׳ היה כל כך שלילי שלא יכלה יותר לראות שהיא מעניינת את האחרים. הגירויים החיצוניים העוזרים לנו לתפקד נותקו ברובם במקרה של א׳, ושום דבר לא משך אותה יותר. הסמיואנליזה מציעה לעיתים לבנות מחדש את המיתוס האישי. א׳ קיבלה את הרעיון ואט אט בעזרת המוביל ניסתה לדבר על עצמה באופן חיובי. הדרך הייתה מלאת מכשולים במיוחד עבור אדם שאינו אופטימי. א׳ החלה לתקשר עם אחרים וטעם החיים חזר אליה יחד עם הסיפור האישי.

 

הדיכאון הוא הפרעה, גורם חוסם, ולא בדיוק מחלה. הדיכאון הוא קיבעון סמלי המנתק את האדם מהגירויים המאבדים את משמעותם.

לדיכאון יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות שכולן מתמקדות בקושי לנהל את הקוד הסמלי האישי. מצב של חסר רגש, טראומה, וחוסר קבלה יכולים לגרום לתופעת הדיכאון. התוצאה היא איבוד של הערך האנרגטי של סמלים מסוימים, כאשר כל סמל נושא בתוכו מטען אנרגטי המשפיע על מצב הרוח של האדם.

 

הסמיואנליזה דואגת לחיזוק המיתוס האישי ולשיקום המשמעות בחיים.

המטרה היא לגרום לשיפור מצב רוח.

המטרה היא להחזיר את הגירויים שאיבדו את ערכם.

 

בהפרעות רבות, גירויים חיצוניים מעוררים את ההרגשות החיוביות בתוך האדם. הגירוי החיצוני מזוהה עם אנרגיה המעניקה משמעות לחיים ומפעילה את האדם וגורמת לוויסות של הפרשות של מוליכים עצביים כמו סרוטונין ונוראדרנלין החשובים לשיפור מצבי הרוח.

 

סמל←קוד סמלי אישי←מערכות של סמלים←מיתוס אישי

בתהליך הייעוץ הסמיואנליטי עובדים על המיתוס האישי, מזהים את הסמלים הפוגעים והגורמים לדיכאון ומפענחים אותם.

 

ה DSM IV (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) שזה ה״תנ"ך״ של הפסיכיאטרים המרכז את כל ההפרעות הנפשיות, התסמינים והטיפול בהם, ממקם את בעיית הדיכאון תחת הקטגוריה של הפרעות מצב רוח (הפרעות אפקטיביות, מלשון affect = רגש) ומסווג את הדיכאון כהפרעה הנפוצה ביותר.

 

הסימנים לדיכאון יכולים לבוא לידי ביטוי במישור הרגשי בעיקר, במישור הפיזי וגם במישור התפיסתי-מחשבתי (קוגניטיבי). במישור הרגשי עצבות היא הרגש הדומיננטי, אבל גם ייאוש, מצבי רוח קיצוניים, תחושת ריקנות, תחושת חוסר אונים וחוסר תקווה. במישור הפיזי זה יכול להתבטא בצורת שינוי במשקל הגוף (השמנה/הרזיה), בהרגלי האכילה, בהרגלי השינה (יותר מדי או פחות מדי), ובתחושת עייפות כללית וחוסר אנרגיה.

 

תפיסת העולם בתוך דיכאון היא קודרת ופסימית, הדימוי העצמי נמוך והוא מלווה בתחושה של "תקיעות" ולפעמים גם במחשבות אובדניות. אם כל אלה נמשכים למעלה משבועיים, יש סיכוי שאתם בדיכאון.

 

אבל אין מה להיכנס לדיכאון, לפחות לא מזה, כי אתם ממש לא לבד. בשנים האחרונות במיוחד נמצאים שיעורי התופעה בעליה, 80 אחוז מכלל האוכלוסייה סובלים מדיכאון לפחות פעם בחיים. לדיכאון התנהלות משל עצמו. הוא יכול להגיע ברמות ובעוצמות שונות, הוא יכול להימשך פרקי זמן משתנים, הוא יכול להיות אפיזודה חולפת ובאותה מידה גם להיות כרוני. דיכאון יכול להיות חד קוטבי (כלומר רק דיכאון) או דו קוטבי המאופיין במחזוריות של מצבי רוח מאוד טובים או מאוד רעים, למשל כמו מאניה דפרסיה.

 

הסיבות לדיכאון יכולות להיות חיצוניות כמו טראומת עבר, או אירועים קשים בהווה, אבל גם פנימיות כמו אישיות דיכאונית או נטייה גנטית תורשתית, מה שנקרא פרה-דיספוזיציה. גם תהליכים שונים שמתרחשים במוח שלנו ובגוף בכלל קשורים לדיכאון. לדוגמא חוסר או עודף במוליכים עצביים כמו דופמין (DA) סרוטונין (ht5) ונוראדרנלין (NE) או דיכאון לפני המחזור החודשי, דיכאון אחרי לידה, ודיכאון בגיל המעבר המיוחסים לשינויים הורמונאליים.

 

כשאומרים דיכאון חושבים על קליניקה עם ספה ואדם מבוגר עם מקטרת, ואכן הטיפול הקליני הוא המקובל בכל הנוגע לדיכאון. מאחר ודיכאון קשור כאמור בשינויים במוח, הטיפול הקליני יכול להיות מלווה בתרופות נוגדות דיכאון, כמו פרוזאק למשל, שתפקידן לאזן את המוליך העצבי החסר או העודף (כמובן בייעוץ פסיכיאטרי).

מאחר וחלק מהסיבות לדיכאון קשורות לכימיה של המוח, אנשים מדוכאים מסוימים סובלים גם ממחסור בויטמינים (למרות שלא תמיד אפשר לעלות על זה בבדיקות מעבדה שגרתיות). מעבר לנחיצות של ויטמינים בגוף, כמויות גדולות שלהם יכולות לפעמים לפעול כמו תרופות נוגדות דיכאון. בחברות התרופות הטבעיות  למשל ממליצים על קומפלקס ויטמינים B ו- C שמסייע להתמודדות עם דיכאון ומפחית את הנזק שנגרם ע"י חוסר בויטמינים (בין היתר גם בשל תזונה לקויה). תמצית רדיולה משפרת את הפעילות המנטאלית והפסיכולוגית על ידי עיכוב פירוק סרוטונין במוח ובנוסף מייעלת קליטת טריפטופן שהוא חומר הגלם לסינתיזה של סרוטונין. DLPA היא תערובות חומצות אמינו שנחוצות לייצור המוליכים העצביים בגוף ונחשבת גם היא כמסייעת בדיכאון.

מבין צמחי המרפא הרבים הקיימים נחשבים קוהוש שחור, קאווה קאווה, וג'ינקו בילובה כמסייעים במקרים של דיכאון ובסימפטומים של דיכאון כמו שיבוש במחזוריות השינה. מליסה, לבנדר, שוש (ליקוריץ) ומיורם נחשבים כבעלי איכויות מרגיעות ויכולים לסייע גם הם לדיכאוניים עם בעיות שינה. גם ריחן, ג'ינסנג ורוזמרין נחשבים כמעוררים ומסייעים בטיפול. ישנם גם שמנים אתריים בהם ניתן להיעזר להרגעה, ביניהם גרניום, יסמין, לבנדר, נרולי, ילנג ילנג, רוז, פאצ'ולי, ופריחת הדר.

טיפולים אלטרנטיביים הכרוכים במגע יכולים לסייע אף הם. למגע איכות מרגיעה ומשחררת ועיסוי למשל או רפלקסולוגיה עשויים להקל על מצבי דיכאון ועל הסימפטומים הנלווים.