Dans la paracha Behar, le Midrash établit un lien entre le premier verset de la section et le verset 14, car ils traitent tous deux de questions de parole : (Livre du Lévitique, chapitre 25, 1) : "L’Éternel parla à Moïse sur le mont Sinaï, en disant :" et un peu plus loin (Livre du Lévitique, chapitre 25, 14) : "Si vous vendez quelque chose à votre prochain, ou si vous achetez de la main de votre prochain, ne lésez point l'un l'autre." Toutes les mitsvot ont été données au mo

בפרשת בהר המדרש מחבר בין הפסוק הראשון של הפרשה לפסוק יד באותה פרשה כי שניהם עוסקים בענייני דיבור ובמצוות התורה: )ספר ויקרא פרק כה א) "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:" )ספר ויקרא פרק כה יד) "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:" כל המצוות ניתנו בהר סיני כולל מצוות איסור הונאה המופיעה בפסוק יד. איסור אונאה בתורה הוא מצווה מקיפה המאחדת את עולם המסחר עם העולם המוסרי והדתי, וקשורה בקשר הדוק למעמד הר סיני.

Dans le livre du Lévitique, chapitre 21, il est dit : (1) "L'Éternel dit à Moïse: Dis aux sacrificateurs, fils d'Aaron, et tu leur diras : Un sacrificateur ne se rendra point impur parmi son peuple pour un mort". La signification de ce verset est que le Créateur du monde a ordonné à Moïse de parler aux prêtres, les fils d'Aaron, et de leur expliquer qu'il leur est interdit de se souiller au contact d'un mort au sein de leur peuple, c'est-à-dire de se trouver à proximité d'un

בספר ויקרא (פרק כא א) נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". משמעות הפסוק היא שבורא העולם הורה למשה לומר לכוהנים, בני אהרון, ולהסביר להם כי חל עליהם איסור להיטמא למת מתוך עמם, כלומר לשהות בקרבת גופה. חז"ל מציינים את הכפילות בלשון שבפסור "אמור... ואמרת", שנראית לכאורה מיותרת, ומסבירים שכפילות זו נועדה להדגיש שהמבוגרים צריכים להזהיר ולחנך גם את הילדים הקטנים, בחינת "להזהיר גדולים על הקטנים"

Sur la gravité de l'interdiction de trancher la Loi devant son Maître La section Acharei Mot s'ouvre par ces mots (Livre du Lévitique, chapitre 16, 1) : «L'Éternel parla à Moïse après la mort des deux fils d'Aaron, lorsqu'ils s'étaient approchés devant l'Éternel et qu'ils moururent.» Le Midrash attribue la mort des fils d'Aaron à de nombreuses causes possibles, parmi lesquelles il est dit dans le Midrash Rabba Acharei Mot (20:6) : «Rabbi Éliézer a enseigné : Les fils d'Aaron

על חומרת האיסור להורות הלכה בפני הרב פרשת אחרי מות פותחת במילים (ספר ויקרא פרק טז א): "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַיָּמֻתוּ": המדרש מייחס את מותם של בני אהרון לסיבות אפשריות רבות וביניהם נאמר במדרש רבה אחרי מות (כ ו) "תָּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לֹא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי משֶׁה רַבָּן, וּמַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהוֹרָה לִפְנֵי רַבּוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר

Dans le livre du Lévitique dans la section Tazria (Chapitre 13, 1-2), il est dit : "L'Éternel parla à Moïse et à Aaron, en disant : Lorsqu'un homme aura sur la peau de son corps une tumeur, une dartre ou une tache blanche, et qu'elle deviendra sur la peau de son corps une plaie de lèpre, on l'amènera à Aaron, le sacrificateur, ou à l'un de ses fils, les sacrificateurs." D'après les commentateurs et selon le traité Nega'im , les mots « Séét » (tumeur) et « Sapahat » (dartre)

בספר ויקרא (פרק יג, א-ב) נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אָהֲרֹן לֵאמֹר: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים." לפי המפרשים ועל פי מסכת נגעים, המילים "שאת" ו" ספחת " הן שמות של סוגי כתמים (נגעים) המופיעים על העור. כל אחד מהם מייצג גוון אחר של לבן, והם נבדלים זה מזה ברמת הלובן שלהם. "בהרת " פירושה כתם בהיר מאוד, ורש"י נעזר במילה ה

« Et il arriva, le huitième jour, que Moïse appela Aaron, ses fils et les anciens d’Israël » (Lévitique 9, 1). Ce verset ouvre la paracha de Chemini et constitue un point culminant de l’histoire du peuple d’Israël dans le désert. Après sept jours de préparations (« les jours d'investiture »), arrive le moment où le Tabernacle doit commencer à fonctionner officiellement. Selon Rachi et la majorité des commentateurs, il s’agit du premier jour du mois de Nissan, un an après la s

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט, א). הפסוק הזה פותח את פרשת שמיני , והוא מהווה נקודת שיא בתולדות עם ישראל במדבר. אחרי שבעה ימים של הכנות ("ימי המילואים"), מגיע הרגע שבו המשכן אמור להתחיל לפעול באופן רשמי לפי רש"י ורוב הפרשנים, מדובר ב ראש חודש ניסן , שנה לאחר יציאת מצרים. במשך שבעת הימים שקדמו לו, משה רבנו הקים ופירק את המשכן בכל יום, וחנך את אהרן ובניו לכהונה. היום השמיני הוא היום שבו השכינה אמורה הייתה לשכון

Tzav-5786 Shabbat Hagadol Raphaël Rosner La responsabilité publique à l'épreuve du temps : le prix du retard et la valeur de la rapidité. Dans le livre du Lévitique (Vayikra 6, 1-2), il est dit : "L’Éternel parla à Moïse, en disant : Donne cet ordre (Tzav) à Aaron et à ses fils, en disant : Voici la loi de l’holocauste : c’est l’holocauste qui brûle sur le foyer de l’autel toute la nuit jusqu’au matin, et le feu de l’autel y sera entretenu" . Rachi explique sur place, d'aprè

צו תשפו שבת הגדול רפאל רוזנר האחריות הציבורית במבחן הזמן: מחיר העיכוב וערך המהירות בספר ויקרא (פרק ו, א-ב) נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". רש"י מפרש על אתר, על פי תורת כוהנים (ספרא צו, פרשתא א, א; קידושין כ"ט ע"א), כי "צַו אֶת אַהֲרֹן – אֵין צַו אֶלָּא לְשּׁוֹן זֵרוּז, מִיָּד וּלְדוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי

ויקרא תשפ"ו רפאל רוזנר לאורך פרשת ויקרא, מהדהד הביטוי 'נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא' בארבעה מופעים שונים.: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" (ויקרא ד, ב), "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה" (שם ה, א), "וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" (שם ה, יז), וכן "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמיתוֹ בְּפִקָּדוֹן" (שם ה, כא). המילה "חטא" נתפסת לרוב ב

Vayikra 5786 Raphaël Rosner Dans la section de la Torah de Vayikra , l'expression « נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא » ( Néfèsh ki thè’hètha — « Lorsqu'une âme fautera ») revient à quatre reprises dans divers contextes : « נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה » (Lévitique 4, 2), soit « Lorsqu'une âme fautera par inadvertance contre l'un des commandements de l'Éternel qu'il ne faut pas transgresser » ; « וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהו

La section de Pekoudé commence par ces mots : « Voici les comptes du Tabernacle, du Tabernacle du Témoignage, qui furent comptés sur l'ordre de Moïse ; c'est le service des Lévites, par la main d'Ithamar, fils d'Aaron le prêtre » ( Livre de l'Exode 38, 21 ). Rachi commente sur place, s'appuyant sur le Midrash ( Tan'houma Pekoudé ) : « Le Tabernacle, le Tabernacle » ( Michkan) — mentionné deux fois, c'est une allusion au Temple qui a été pris en gage ( Machkon ) lors des

פרשת פקודי מתחילה במילים אלה: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (ספר שמות לח, כא). רש"י מפרש על אתר לפי המדרש (תנחומא פקודי): "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן – שְׁנֵי פְּעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָשׁ, שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל". רש"י מסביר שיש כאן רמז, בכפל המילה 'משכן', לבית המקדש שנלקח כמשכון — כנכס שמעקלים כדי לכסות חוב — בשני החורבנות ש

Et Il donna à Moïse : Le don comme base de l'existence du monde Psaumes : "Haazinou kol yoshvei chaled" – "Écoutez ceci, vous tous, peuples ; prêtez l'oreille, vous tous, habitants de l'univers" (49, 2). Dans les jours difficiles que nous traversons, il convient peut-être de se rappeler ce qui a été dit sur le verset clôturant le chapitre 31 du livre de l'Exode : "Et il donna à Moïse, lorsqu'il eut achevé de parler avec lui sur la montagne de Sinaï, les deux tables du témoi

ויתן אל משה: המתנה כבסיס לקיום העולם. תהילים: "הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד" (מ"ט, ב) בימים קשים שאנו חווים, כדאי אולי לזכור מה שנאמר על הפסוק החותם את פרק ל"א בספר שמות, "וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות ל"א, י"ח), מהווה רגע המעביר את המוקד מהציווי המילולי אל המעשה המוחשי. לאחר ארבעים יום וארבעים לילה שבהם קיבל משה התורה (בכתב ובעל פה) והנחיות מפורטות לבניית המשכן, מסמנת המ

בפרק י של פרשת שמיני נאמר: (ספר ויקרא פרק י ח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ט) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ...

בפסוק השני של פרשת צו נאמר: (ספר ויקרא פרק ו ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל...