לֶךְ לְעַצְמְךָ: המסע לגילוי ה-אני האמיתי
לך לך תשפז
רפאל רוזנר
לֶךְ לְעַצְמְךָ: המסע לגילוי ה-אני האמיתי
ספר בראשית פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
רבי משה אלשיך (מאה ה16) והמהר"ל מפראג מפרשים על אתר: לך לך לעצמך.
הביטוי "לך לעצמך" משלב בין פנייה לפנימיותו של האדם לבין יציאה לדרך עצמאית ומשמעותו המרכזית היא להתכנס בתוך עצמך, להקשיב לקול הפנימי, לערכים ולצרכים האמיתיים שלך. רובד עמוק זה נשען על הביטוי המקראי "לֶךְ-לְךָ", שחז"ל והפרשנים הסבירו אותו כ"להנאתך ולטובתך" (רש"י ומדרש) – כלומר מסע שנעשה למען הצמיחה והפיתוח האישי שלך. לצד המשמעות הפילוסופית והרוחנית של התבוננות פנימית ונאמנות לדרך הפרטית שלך.
פירוש זה מבוסס על ספר הזהר:
זוהר מנוקד חלק א דף עח/א
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֶךְ לְךָ, לְגַרְמָךְ לְאַתְקָנָא גַרְמָךְ (לאתתקפא) לְאַתְקָנָא דַּרְגָּא דִילָךְ.
כלומר (תרגום לעברית): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֶךְ לְךְ - לְעַצְמְךְ, לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךְ (להתחזק) לְתַקֵּן אֶת דַרְגָּתְךָ.
בתורת הסוד, "לך לך" מתפרש כהוראה לנשמה עצמה לרדת לעולם או להעמיק אל תוך מהותה השורשית.
הציווי בנוי במבנה מודרג של פירוק המעגלים המעצבים את זהות האדם: מן הקל אל הכבד, או מן החיצוני אל הפנימי (מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ).
אדם אינו סטטי. השגרה וההסתפקות במצב הרוחני או המחשבתי הקיים הן בחינת עמידה והתמודדות. "לך לך" דורש מן האדם להמשיך לנוע, להשתנות ולהתעלות, ללא הפסקה, אל עבר יעד שמתגלה בהדרגה ("אשר אראך" – בעתיד).
הרב קוק אומר:
שמונה קבצים ג כד
חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶּכָּה, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זנה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב.
קטע זה מתוך כתבי הראי"ה קוק עוסק בשורש הפנימי של החטא, הן ברמת הפרט (האדם הראשון) והן ברמת הכלל (עם ישראל), כאיבוד של הפיקחון העצמי והזהות המקורית.
הרב קוק מסביר כי החטא היסודי של האדם הראשון לא היה רק יציאה נגד ציווי אלוקי, אלא בריחה מהמהות הפנימית שלו עצמו; ברגע שהקשיב לעצתו של הנחש, הוא זנח את קולו הפנימי ואת העצמיות הטהורה שנבראה בו, ובכך איבד את זהותו. כתוצאה מכך, כאשר הקב"ה שאל אותו "אַיֶּכָּה", האדם לא היה מסוגל לספק תשובה אמיתית וברורה, כיוון שברגע שנותק מה"אני" האמיתי שלו, הוא כבר לא ידע איפה הוא נמצא ומי הוא בכלל.
באופן מקביל, הרב קוק מחבר זאת לחטאו של עם ישראל: עבודה זרה והליכה אחרי "אלוהי נכר" אינן רק סטייה אמונית חיצונית, אלא נטישה של האופי והשליחות הייחודיים לזהות הישראלית. כפי שכתוב "זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב", העם עזב את מקור חיותו המקורי ורדף אחר תרבויות ותפיסות זרות, ובכך איבד את ה"אניות" (תחושת ה"אני" והעצמיות) הטהורה שלו, שהיא הטוב המוחלט המיועד לו.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק עוד כותב:
שמונה קבצים א קפא:
אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום, הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים. הרוחניים והחומריים, שנגד עיני בשרך, ונגד עיני רוחך. התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלהות שלהם, לא בתור איזה תכנית כהה, שממרחקים מציבים נגד עיניך, כי אם דע את המציאות שאתה חי בה. דע את עצמך, ואת עולמך, דע את הגיוני הלב שלך, ושל כל הוגה וחושב. מצא את מקור החיים שבקרבך, ושממעל לך, שמסביבך, את פארי הדרות החיים, שאתה שרוי בתוכם. האהבה שבקרבך העלה אותה לשורש עזה ועדנת תפארתה, הרחיבה לכל סרעפותיה, לכל אשד נשמת חי העולמים, אשר רק רצוץ המקום של ההגה גורם מיעוט זהרו. הבט על האורות, בתוכיותם. אל יבלעו נשמתך השמות, המילים, הניבים והאותיות, הם מסורים בידך, ואי אתה מסור בידיהם. עלה למעלה עלה, כי כח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם, פן יכחשו לך, דרש אותם, וימצאו לך מיד.
בפָּרַפְרָזָה לעברית של ימינו אומר הרב קוק שאם תרצה, בן אדם, התבונן באור האלוהי שממלא את כל היקום. הסתכל על גן העדן של החיים השמימיים וראה איך הם חודרים לכל פינה וזווית בחיים – גם בעולם הרוחני וגם בעולם החומרי, גלויים לפני העיניים הפיזיות שלך ולפני עיני הרוח שלך. התבונן בפלאי הבריאה ובחיים האלוהיים שפועמים בהם; אל תראה בהם רעיון מטושטש שמוצג לפניך מרחוק, אלא תכיר ותבין באמת את המציאות שבה אתה חי. דע את עצמך ואת העולם שלך, והבן את הרהורי הלב שלך ושל כל אדם שחושב והוגה. מצא את מקור החיים שנמצא בתוכך, מעליך וסביבך, ואת יופיים והדרם של החיים שבהם אתה שרוי. את האהבה שבתוכך העלה אל השורש החזק שלה ואל תפארתה המעודנת, והרחב אותה לכל שרעפיה ולכל הזרימה של נשמת החיים המקורית, שרק מגבלות המחשבה והדיבור גורמות לאורה להתמעט. הבט על האורות שבתוך הדברים עצמם; אל תיתן לשמות, למילים ולביטויים לבלוע ולטשטש את הנשמה שלך – הם נמצאים בשליטתך, ואתה לא משועבד להם. תעלה למעלה ותתעלה, כי יש בך כוח עז, יש לך כנפי רוח וכנפי נשרים אדירות. אל תתכחש להן כדי שלא יאבדו ממך, דרוש וחפש אותן, והן יתגלו לך מיד.
קטע זה, מתוך כתביו של הרב קוק ( המופיע גם בספר אורות הקודש [א סד]), הוא קריאה נרגשת לאדם להתעוררות רוחנית ולמציאות חיים עמוקה יותר. הרב קוק פונה אל הקורא ומציע לו לשנות את זווית הראייה שלו על העולם: במקום לראות את הרוחניות כדבר מופשט, רחוק ומטושטש, הוא קורא לו לראות את האלוהות והחיוניות שנמצאות בכל מקום – גם בטבע החומרי שסביבנו וגם בתוך מעמקי נפשו של האדם עצמו. הקטע מדגיש את חשיבות ההתבוננות הפנימית, התפתחות האהבה והחיבור למקור החיים, תוך אזהרה שלא להשתעבד למילים ולמושגים חיצוניים שעלולים לצמצם את האמת הרוחנית. לבסוף, הוא מזכיר לאדם את הכוחות האדירים והפוטנציאל הרוחני הטמונים בו – אותן "כנפי רוח" – ומפציר בו להאמין בכוחות אלו, לחפש אותם ולהשתמש בהם כדי להתעלות מעל מגבלות השגרה.
ממילים אלה של הרב קוק הזמר ביני לנדאו הוציא שיר ב 2015 לפי אביגיל עמר (עוזיאל), שהלחינה את המילים בשנות ה-90 בהיותה תלמידת אולפנה בקריית מוצקין:
אִם תִרְצֶה, בֶּן אָדָם... עֲלֵה לְמַעְלָה, עֲלֵה.
כִּי כֹּחַ עַז לְךָ,יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ,כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם,פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ.
דְּרוֹשׁ אוֹתָם –וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד.
בסופו של דבר, הקריאה "לֶךְ-לְךָ" אינה שמורה רק לאברהם אבינו, והיא אינה נחלת העבר בלבד. זוהי קריאה קיומית, אלוהית ויומיומית המהדהדת בתוכו של כל אדם. היא מזמינה אותנו להשתחרר מנורמות כובלות, מציפיות זרות ומפחדים משתקים, ולצאת למסע הקדוש ביותר – המסע אל העצמיות האמיתית שלנו. כפי שלימד אותנו הרב קוק, כשאדם מעז להאמין ב"כנפי הרוח" שלו ולצעוד בנתיבו הייחודי, הוא לא רק מצא את עצמו – הוא מביא את אור השכינה אל תוך העולם.
שבת שלום
תגובות