הפרדוקס של בלעם: בין פסגות הרוח לשפל המוסר

בלק תשפ"ו

רפאל רוזנר

הפרדוקס של בלעם: בין פסגות הרוח לשפל המוסר

כתוב בפרשת בלק:

(ספר במדבר, פרק כב, פסוק ה" (וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי:"

המדרש שואל למה כתוב כאן שהשליחים של המלך בלק נשלחו לפתור, שהרי האות 'ה' בסוף המילה "פְּתוֹרָה" היא 'ה' המגמה שפירושה פשוט "אל פתור" – העיר או המחוז שבו היה גר בלעם. בפשטות, היה מספיק לכתוב שבלק שלח שליחים אל בלעם, ולכן עולה השאלה מדוע מצא הכתוב לנכון לציין במפורש את מקום מגוריו המדויק של בלעם. בספר דברים משה מזכיר ומפרט את האירוע ההיסטורי הזה ומוסיף גם מידע גיאוגרפי ברור.

(ספר דברים, פרק כג, פסוק ה) "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ:"

פרשן המקרא רש"י מסביר שמדובר בשם של עיר, והיא עיר מקראית קדומה המוכרת בעיקר כמקום מגוריו של בלעם בן בעור, הקוסם והנביא שהוזמן על ידי בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל. על פי התיאור המקראי והמחקר ההיסטורי-ארכיאולוגי, פתור שכנה באזור ארם נהריים, "עַל הַנָּהָר" — כאשר בתנ"ך הכוונה במילה "הנהר" ב"הא" הידיעה היא כמעט תמיד לנהר פרת הגדול והמרכזי. חוקרים רבים מזהים את פתור המקראית עם האתר הארכיאולוגי "תל אחמר", המזוהה גם כעיר הסורית הקדומה "תיל ברסיפ". אתר זה נמצא על הגדה המזרחית של נהר הפרת, בשטח סוריה של ימינו, מדרום לעיר "כַּרְכְּמִיש". "כרכמיש" עצמה נחשבת לאחת הערים המרכזיות, החשובות והעתיקות ביותר בהיסטוריה של המזרח הקרוב הקדום, אשר שימשה כצומת דרכים אסטרטגי, כמרכז מסחרי בינלאומי משגשג וכבירה של ממלכות רבות עוצמה, כפי שגם נזכר במקורות המקראיים.

(ספר ישעיהו, פרק י, פסוק ט) "הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמָּשֶׂק:"

המדרש לא מסתפק בתיאור גיאוגרפי גרידא של המקום, ומבקש לחשוף רובד עמוק יותר בשם "פתור" כדי ללמדנו על אופיו ותפקידו של בלעם. המדרש מפרט כי פתור הייתה עירו של בלעם, אך מביא דעה נוספת לפיה המילה מרמזת על מקצועו: "שולחני היה". המדרש גורס שהשם פתור הוא למעשה תרגום בארמית של המילה שולחן, ומסתמך על תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל (ספר שמות, פרק כה, פסוק כג), אשר מתרגמים את המילה "שולחן" כ"פתורא". מכאן למד המדרש תובנה מרתקת על מעמדו הבינלאומי של בלעם:

(מדרש רבה, בלק, פרק כ, סימן ז) " 'וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה' (במדבר כב, ה) עִירוֹ (של בלעם) הָיָה וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֻׁלְחָנִי הָיָה".

המדרש מוסיף כאן פרט מעניין:

(מדרש רבה, בלק, פרק כ, סימן ז)"שֶׁהָיוּ מַלְכֵי גוֹיִם נִמְלָכִים בּוֹ כְּשֻׁלְחָנִי שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ"

המשמעות היא שמנהיגי העולם ומלכי הגויים היו מגיעים להתייעץ איתו, ממש כמו שמריצים שאלות דחופות וחשובות אל חלפן כספים או בנקאי מומחה שכולם תלויים בדעתו ובמענה שלו. המילה "שולחני" בעברית של חז"ל מתארת חלפן כספים או מעין בנקאי של העת העתיקה, המכריע בשוויים של מטבעות ובעניינים כלכליים מורכבים. במקרה של בלעם, הדבר מלמד שהיה לו תפקיד יועץ כלכלי רב חשיבות בקרב המנהיגים הבולטים של תקופתו, והוא נהנה ממוניטין בינלאומי עצומים. המדרש ממשיך לבחון את גלגוליו המקצועיים והרוחניים של בלעם ומציין שבתחילת דרכו עסק בפתרון חלומות, עיסוק המוכר לנו לטובה מדמויות מקראיות אחרות.:

(מדרש רבה, בלק, פרק כ, סימן ז' ) "וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָה פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת (מדובר ביוסף) הָיָה' ".

בין המפרשים יש שטענו כי בלעם היה פותר חלומות מחונן בדיוק כפי שהיה יוסף הצדיק במצרים שמתואר בספר בראשית כאשר פרעה פונה אליו ומכיר ביכולתו לפתור את חלומותיו באמת. המדרש מדגיש את העיסוק המוקדם הזה של בלעם כדי להצביע על כך שבתחילה הוא החזיק במשלח יד נקי, שאין בו שום איסור הלכתי או רוחני, ושום טומאה של מעשי כשפים וטומאה.

אולם, כפי שממשיך המדרש ומספר, חלה אצלו התדרדרות רוחנית חמורה והוא "חָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם". חז"ל במסכת סנהדרין דנים בדמותו ומפרשים את הפסוקים בצורה שממחישה את הפגמים הפיזיים והמוסריים שלו. חז"ל קובעים כי על פי הדרש, בלעם היה סומא (עיוור) בעין אחת, כפי שנלמד מהביטוי המקראי המורכב "שתם העין", וכי הוא היה מנחש ומפעיל את קסמיו הטמאים באמצעות אקטים ופעולות מיניות מעוותות:

(מסכת סנהדרין, דף קה, עמוד א) "בִּלְעָם סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁתֻם הָעָיִן״. קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה"

לעומת בלעם הקוסם המשתמש בכוחות הטומאה, התורה מדגישה ומלמדת שעם ישראל עומד במעלה רוחנית אחרת לחלוטין. בני ישראל מוגנים לחלוטין מפני כישופים, ניחושים ומעשי קוסמות, וכי בעתיד הגויים ואומות העולם יביטו בהשתאות מוחלטת בנבואות האמת ובניסים הגלויים שהבורא יתברך מחולל עבור עמו ישירות, ללא מתווכים או מאגיים למיניהם כמו שנאמר:

(ספר במדבר, פרק כג, פסוק כג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל:"

המדרש ממשיך לשרטט את התהפוכות הקיצוניות בחייו של בלעם, ומציין שאחרי שלב הקוסמות "חָזַר לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ". התלמוד במסכת סנהדרין מציג קושי מהותי על הגדרתו של בלעם בספר יהושע, שם הוא מכונה במפורש "הקוסם", ותוהה כיצד ייתכן שמי שהגיע למדרגת נבואה עליונה כל כך יכונה בסופו של דבר קוסם פשוט. רבי יוחנן ורב פפא מיישבים את הסתירה הזו באמצעות תיאור של התדרדרות טרגית מאיגרא רמה לבירא עמיקתא:

(מסכת סנהדרין, דף קו, עמוד א " ('וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם' (יהושע י"ג, כ"ב). קוֹסֵם? נָבִיא הוּא! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה נָבִיא, וּלְבַסּוֹף קוֹסֵם. אָמַר רב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: מִסְּגָנֵי וְשִׁילְטִי הֲוַאי, אִיַּיזַן לְגַבְרֵי נַגָּרֵי" (זהו שאומרים אנשים: ממשפחת סגנים ושליטים הייתי, ועכשיו נזקקתי לנגרים (כלומר: ירדתי מגדולתי ונזקקתי לאנשים פשוטים(

כלומר, הפסוק בספר יהושע מציין: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב" (יהושע י"ג, כ"ב) – וכי קוסם גרידא היה? והלא נביא עצום היה! אלא שאמר רבי יוחנן שבתחילה אכן זכה להיות נביא לה', אך לבסוף מתוך בחירותיו הרעות נעשה קוסם ואיבד את מעלתו. רב פפא מוסיף וממחיש זאת באמצעות משל עממי שהיה נפוץ באותם ימים בפי הבריות: מִסְּגָנִים, כלומר שרים חשובים ושליטים רמי מעלה הייתי, והתדרדרתי עד כדי כך שעשיתי מעשי זנות עבור נגרים ואנשים פשוטים ביותר. בלעם עצמו העיד בגאווה רבה על עוצמת נבואתו ועל היכולות המיסטיות הנדירות שבהן ניחן, כפי שהוא מתאר בנבואותיו האחרונות:

(ספר במדבר, פרק כד, פסוק טז) "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:"

זהו דברו המפורש של מי שזוכה לשמוע את דברי האל בצורה ישירה, מבין ויודע את דעתו של האל העליון, ורואה את מראות האלוהים ושדי כאשר הוא נופל ארצה מלוא קומתו – חוויה פיזית קשה שהייתה מתרחשת בזמן כניסתו למצב אקסטטי של נבואה – בעוד עיניו הרוחניות נותרות פתוחות, חדות וגלויות לחזיונות עליונים. התורה עצמה מעידה בבירור על הרגע המכונן שבו שרתה עליו השכינה כאשר הביט במחנה ישראל, והוא נאלץ בעל כורחו לברך אותם במקום לקלל:

(ספר במדבר, פרק כד, פסוק ב" (וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:"

בלעם הרים את עיניו הפיזיות והביט קדימה, וראה את בני ישראל חונים במדבר במחנה מסודר, צנוע ומאורגן להפליא לפי השבטים והמשפחות שלהם. המראה המרשים של הסדר והקדושה פעל עליו, ובאותו רגע ממש שרתה עליו רוח נבואה ואלוקות עליונה. רוח הקודש רחפה על בלעם והוא הגיע להשגות מדהימות, ובכל זאת, למרות כל המתנות הללו, במשנה הוא מכונה בתואר המגונה "רשע", והמשנה במסכת אבות מעמידה אותו כאנטיתזה המוחלטת לאברהם אבינו, בשל עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה שהיו לו:

(משנה, מסכת אבות, פרק ה, משנה יט) "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע."

בלעם מהווה סתירה קיומית מהלכת, פרדוקס אנושי עצום. הוא עשה בחייו מעשים נוראים ואכזריים, עסק בכישוף אפל, ביקש להשמיד ולקלל את עם ישראל, ואף היה שותף מרכזי בניסיונות קדומים להשמיד את העם היהודי עוד במצרים. הגמרא במסכת סנהדרין חושפת את מעורבותו העמוקה והרסנית של בלעם בייעוץ לפרעה מלך מצרים לגבי גזרת השמדת הבנים הזכרים ביאור:.

(מסכת סנהדרין, דף קו, עמוד א" (אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי סִימַאי: שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה, אֵלּוּ הֵן: בִּלְעָם, אִיּוֹב וְיִתְרוֹ. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ (להרוג בכורי ישראל) – נֶהֱרַג, אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק – נִידּוֹן בְּיִסּוּרִין, וְיִתְרוֹ שֶׁבָּרַח – זָכוּ בְּנֵי בָנָיו לֵישֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית"

ואכן, התורה מספרת לנו שבסופו של דבר בלעם שילם את המחיר המלא על מעשיו ועל עצתו המרושעת להחטיא את ישראל בבנות מואב, והוא נהרג במלחמת מדין יחד עם חמשת מלכי מדין.

(ספר במדבר, פרק לא, פסוק ח" (וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב:"

ובכל זאת, למרות סופו המר והרוע הברור, חז"ל מדגישים שבלעם לא היה סתם נביא פשוט או מכשף זוטר. במדרש ההלכה הקדום "ספרי" על ספר דברים מופיעה קביעה מדהימה ומזעזעת, המשווה את רמת נבואתו של בלעם הגוי לזו של משה רבנו, מנהיגם המיתולוגי של ישראל, ואף מוצאת נקודות שבהן היה לבלעם יתרון מסוים בנגישות לנבואה.

(ספרי דברים, פיסקא שנז)"  'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה' – בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם. וְאֵיזֶה זֶה? זֶה בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. אֶלָּא הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לִנְבוּאָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם: מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מִי מְדַבֵּר עִמּוֹ, וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ מִי מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד טז): ״נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל״. מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָתַי מְדַבֵּר עִמּוֹ עַד שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ, וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ מָתַי מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן״. מֹשֶׁה לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה כח): ״וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי״, וּבִלְעָם הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד ד): ״מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם״. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְטַבָּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְיוֹדֵעַ כַּמָּה הוֹצָאוֹת יוֹצְאוֹת לַמֶּלֶךְ ומה מוגש עַל שֻׁלְחָנוֹ".

לפי דברי חז"ל, בלעם היה נביא עצום במעלה ובדרגות מסוימות אף נדמה כגדול ממשה – או לכל הפחות שקול לו לחלוטין ברמת ההשגה הנבואית הגולמית שלו. כיצד ניתן להתייחס לפער המחריד והפרדוקסלי שבין השגה רוחנית אלוהית עילאית לבין שפל מוסרי, שחיתות אישית ורשעות רצחנית? חז"ל מצביעים כאן על מורכבותו הפסיכולוגית והרוחנית האינסופית של האדם, ועל כך שהאדם אינו ישות שטוחה אלא זירה של מאבקים פנימיים תמידיים. כדי להבין את המורכבות הזו ואת היכולת האנושית להשתנות ברגע אחד מקצה לקצה, חז"ל במסכת קידושין מציגים דין הלכתי עקרוני ומפתיע לגבי כוחה של המחשבה והתודעה הפנימית של האדם:

(מסכת קידושין, דף מט, עמוד ב") "עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק – אֲפִילּוּ רָשָׁע גָּמוּר – מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ"

המשפט ההלכתי הזה קובע שאם אדם המוכר לכל החברה כרשע מוחלט ומקולקל מקדש אישה בתנאי מפורש שהוא "צדיק גמור", הקידושין תופסים מספק והאישה נחשבת מקודשת. הסיבה לכך היא שייתכן שבאותו שבריר שנייה דק, בתוך מעמקי ליבו הנסתרים, הוא חווה הרהור תשובה אמיתי, עמוק וכנה, ובאותו רגע השתנה מהותית והפך לצדיק. דוגמה מוחשית והיסטורית מטלטלת לפוטנציאל השינוי הרגעי הזה מופיעה בסיפור המרתק על מותו הטראגי של התנא הקדוש רבי חנינא בן תרדיון, אשר נגזר עליו על ידי השלטון הרומאי האכזרי להישרף חיים כשהוא עטוף בספר התורה שבו לימד, וספוגי צמר גפן רטובים הונחו על ליבו כדי להאריך את גסיסתו ולגרום לו למות לאט ובייסורים קשים. בתוך מחזה האימים הזה, התרחש מהפך נפשי אצל התליין הרומאי עצמו:

(מסכת עבודה זרה, דף יח, עמוד א" (אָמַר לוֹ קְלַצְטוֹנֵירִי (תליין): רַבִּי, אִם אֲנִי מַרְבֶּה בַּשַּׁלְהֶבֶת וְנוֹטֵל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבְּךָ, אַתָּה מבִיאֵנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: הֵן. הִשָּׁבַע לִי, נִשְׁבַּע לוֹ. מִיָּד הִרְבָּה בַּשַּׁלְהֶבֶת וְנָטַל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבּוֹ, יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בִּמְהֵרָה. אַף הוּא קָפַץ וְנָפַל לְתוֹךְ הָאוּר. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וּקְלַצְטוֹנֵירִי מְזוּמָּנִין הֵן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בָּכָה רַבִּי וְאָמְרָה: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים"

הסיפור מראה כיצד תליין אכזרי, שהיה שותף פעיל להוצאה להורג איומה ונוראה, זכה לחיי העולם הבא ברגע אחד של חמלה אנושית עמוקה, שבה בחר להקל על סבלו של הצדיק וקפץ יחד איתו אל האש. המציאות האנושית המורכבת הזו אינה שייכת רק לימי קדם, והיא מהדהדת בחוזקה גם בהיסטוריה המודרנית של עמנו. ניצולי שואה רבים מסרו עדויות בלתי נתפסות על חיילים וקציני אס-אס אכזריים ביותר, שבתוך כל התופת והרשע הממוסד, ברגע קטן ובלתי צפוי של חסד ואנושיות טהורה, הצילו חיים או עזרו ליהודים לשרוד. כיצד ניתן להבין ולעכל סתירות קיצוניות כאלו בנפש האדם? התשובה לכך אולי טמונה בכך שאפילו בלב הרשע והחשוך ביותר, נותר תמיד איזה ניצוץ פנימי חבוי של טוב שאינו נכבה לעולם. הרב הירושלמי הידוע, הרב אריה לוין, ששימש כ"רב האסירים" בבתי הסוהר בתקופת המנדט הבריטי והכיר מקרוב פושעים, לוחמים ובני אדם מכל קצוות הקשת, נהג לטעון ברוח זו כי אדם עשוי להימנות עם ל"ו הצדיקים הנסתרים שהעולם עומד עליהם – ואפילו למשך שעה אחת בלבד במהלך חייו.. המחשבה המרתקת הזו על בלעם, על התליין הרומאי ועל הניצוץ האנושי, מזמינה את כולנו לחשוב מחדש על מורכבות הבחירה החופשית ועל הפוטנציאל הרוחני הטמון בכל רגע ורגע בחיינו.

שבת שלום