top of page
  • תמונת הסופר/ת

על היין

בפרק י של פרשת שמיני נאמר: (ספר ויקרא פרק י ח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

(ט) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: כיוון שפסוק זה  סמוך לפרשת נדב ואביהוא בני אהרון שמתו כעונש על כניסתם עם אש זרה באוהל מועד: (ספר ויקרא פרק י א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: (ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהֹוָה: בפסוק ט נאמר שאסור לכהן לשרת בבית המקדש כאשר הוא שיכור או שתוי יין. איסור זה הוא לאו מדאורייתא והעונש על כהן העובד בשכרות הוא מיתה בידי שמים. המדרש מביא שתי דעות סותרות על מות בני אהרון. הראשונה הם נענשו כי היו שתויי יין כשנכנסו לעבודת הבורא באוהל מועד שנאמר: (מדרש רבה שמיני יב א) דְּתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא עַל שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לְאֹהֶל מוֹעֵד., השנייה כמו שכתוב: (מדרש רבה שמיני יב ב) אָמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן, אָחִי, בְּסִינַי נֶאֱמַר לִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְקַדֵּשׁ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, וּבְאָדָם גָּדוֹל אֲנִי מְקַדְּשׁוֹ, וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁמָּא אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ הַבַּיִת הַזֶּה מִתְקַדֵּשׁ, וְעַכְשָׁיו שְׁנֵי בָנֶיךָ גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְךָ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יִרְאֵי שָׁמַיִם הֵן, שָׁתַק וְקִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ. לגבי השכרות אומר המדרש: (מדרש רבה שמיני יב א) אָמַר רַבִּי אַסֵּי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁמְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא. פשוט תלמיד חכם שתוי מתבלבל ולא יודע להבחין בין דברים. המדרש נותן דוגמאות של "יין מזיק" למשל  נאמר במדרש: (מדרש רבה שמיני יב ה) אָמַר רַבִּי יוּדָן, כָּל אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (מלכים א ו לח), לֹא שָׁתָה בָּהֶן יַיִן, כלומר פרש מהיין, במידה מסוימת התנהג כנזיר. אבל לאחר הבנייה נאמר במדרש: (מדרש רבה שמיני יב ה) כֵּיוָן שֶׁבְּנָאוֹ וְנָשָׂא בִּתְיָה בַּת פַּרְעֹה (ספר מלכים א פרק ג א) וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַם סָבִיב: שלמה המלך לא התקרב לבת פרעה עד שסיים לבנות את המקדש, לפי הפרשנים בת פרעה התגיירה ושלמה נתן לה את השם בתיה לזכר בת פרעה שגידלה את משה. במסכת נדה רבי יהושע מתייחס לנישואין של שלמה המלך עם בת פרעה: (נדה ע ב) אֶחָד אוֹמֵר כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כָּאן קוֹדֶם שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה כָּאן לְאַחַר שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה. בת פרעה לפי התלמוד קלקלה את שלמה המלך. לפני נישואין של שלמה עם בת פרעה, ירושלים הייתה רצויה בעיני הבורא ואחרי הנישואין ריבון עולם כעס על ירושלים ורצה להרוס אותה. ממשיך המדרש: (מדרש רבה שמיני יב ה) אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שָׁתָה יַיִן, וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵי בָּלוּזְמָאוֹת (מעגלי ריקודים), אַחַת שִׂמְחָה לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאַחַת שִׂמְחָה לְבַת פַּרְעֹה. כלומר הכל התבלבל בעיני שלמה שלא ידע בגלל היין למה השמחה? שלמה המלך היה חכם מאוד עליו נאמר: (ספר מלכים א', פרק ג', כ"ח) חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ.ובגלל היין התבלבל בין טהור לטמא. אז נכתב במדרש: (מדרש רבה שמיני יב ה)  אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁל מִי אֲקַבֵּל שֶׁל אֵלּוּ אוֹ שֶׁל אֵלּוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ (של הבורא) לְהַחְרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לב, לא): כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִי הָעִיר הַזֹּאת וגו'. מיד לאחר הקמתו של המקדש עלה במחשבה את רעיון החורבן. המדרש מוסיף בהמשך נתונים המעידים על הקלקול בגלל היין.

למרות זאת חז"ל התייחסו בחיוב ליין בתנאי אחד שהשתייה תהיה במשורה. בספר משלי (כג כט- ל) כתוב לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְוָנִים {מִדְיָנִים} לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת (אדמימות עֵינָיִם): (ל) לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ (תערובת של יין): אנשים ששותים יין בלילה עד מאוחר או מתעניינים יותר מדי בהכנת משקאות "אוי" להם. רש"י אומר ש" אוֹי " הוא לשון צעקה. המדרש מצביע על שלמה: (מדרש רבה שמיני יב ה) אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא שְׁמוֹנִים מִינֵי רִקּוּדִין רָקְדָה בַּת פַּרְעֹה בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה, וְהָיָה שְׁלֹמֹה יָשֵׁן עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּמַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נְתוּנוֹת תַּחַת רֹאשׁוֹ, הכהנים לא יכלו להקריב את קרבן התמיד של הבוקר. לעומת אמירות מסוג זה שמזהירות על שתיית יין מופרזת נאמר בתלמוד (מסכת הוריות יג ב) חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְשִׁיבִים אֶת הַתַּלְמוּד ... וְהָרָגִיל בְּיַיִן וּבְשָׂמִים. כלומר שתיית יין במידה עוזרת ללמוד. ועוד נאמר באותו דף: וְהָרָגִיל בְּיַיִן וּבְשָׂמִים מְסַיַּיע לֵיהּ לְרָבָא דְּאָמַר רָבָא חַמְרָא וְרֵיחָנֵי פַּקַּחִין כלומר היין והבשמים עשו אותי פיקח. ורש"י מפרש על מסכת יומא (עו ב): "( היין) שמפקח לבו בחכמה". שתיית יין במידה עושה את האדם חכם. שתיית יין צריכה להיות לפי שיעור (רביעית לוג כלומר 86 מ”ל).

 

ספר תהילים פרק קד

(טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:

 

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

על הגאווה

בפסוק השני של פרשת צו נאמר: (ספר ויקרא פרק ו ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּ

אדם ונפשו

המדרש דן בפסוק הראשון של פרשת יתרו: (ספר שמות פרק יח א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל

Commenti


bottom of page